החלטה בתיק ע"פ 1796/04

           בהתייחס לחוות הדעת שהפנל הרפואי (ד"ר משה קליאן, ד"ר מרילנה לבן וד"ר איגור ברש) הואיל להכין לבקשתנו בעניינה של מחאמיד ופאא, נודה לפנל על התייחסותו לשאלה הבאה:

           גזירת עונש מופחת (ממאסר עולם) בעבירת רצח דורשת, על-פי חוק, הוכחת קיומם של שלושה תנאים (לענייננו): א. הנאשם סבל מ"הפרעה נפשית חמורה". ב. יכולתו של הנאשם להבין את אשר עשה או את הפסול במעשהו או להימנע מעשיית המעשה הוגבלה ב"מידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש ...". ג. הגבלת היכולת במידה ניכרת כאמור נובעת מההפרעה הנפשית החמורה. נטל ההוכחה לקיומם של תנאים אלו מוטל על הנאשם, ולשם כך די כי יוכיח, שבמאזן ההסתברויות, האפשרות כי התנאים האמורים התקיימו סבירה יותר מהאפשרות שלא התקיימו.

           מחוות הדעת שהוגשה על-ידי הפנל עולה, כי התקיים בנאשמת התנאי הראשון, דהיינו היא אכן סבלה מהפרעה נפשית חמורה. מחוות הדעת גם עולה שהפרעה נפשית זו הגבילה את יכולתה של הנאשמת להימנע מביצוע המעשה. הספק שנותר מתייחס לדרישה השנייה - כי היכולת האמורה הוגבלה "במידה ניכרת".

           בהקשר זה ציין הפנל בחוות דעתו, כי "אין בידנו כלים לאמור כמותית את מידתיות הפגיעה במנגנוני הריסון העצמי של הנאשמת, ולקבוע חד-משמעית כי יכולתה להימנע מעשיית המעשה בו הורשעה 'הוגבלה במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש'". הביטוי היעדר אפשרות לקבוע "חד-משמעית" עשוי להתפרש, בהקשר זה, כהיעדר אפשרות לקבוע מעבר לספק סביר כי יכולתה של הנאשמת הוגבלה כאמור. אלא שכפי שנאמר לעיל, הנאשמת אינה צריכה להוכיח קיומה של הגבלה ניכרת כאמור מעבר לספק סביר, ודי לה כי תוכיח זאת על-פי מאזן ההסתברויות.

           שאלתנו, על רקע זה, היא האם הפנל יכול להעריך את מידת ההסתברות לקיומה של הגבלה ניכרת כאמור אצל הנאשמת. לשון אחר, האם ניתן לקבוע, שיכולתה של הנאשמת להימנע מהמעשה הוגבלה במידה ניכרת, סבירה יותר מהאפשרות שלא התקיימה בה הגבלה ניכרת כאמור.

           נודה לפנל אם יואיל ליתן את חוות דעתו בהקדם האפשרי.

           היום, כ"ו בחשון התשס"ו (28.11.05).

המישנה לנשיא                            ש ו פ ט                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.